משהו נרגע בין טיגון בצל ופתיתים – ואיך טבילה בים מרגיעה את הגוף והנפש

אלה המילים שיצאו לי מהפה כשטבלתי את הרגליים במים.

חוף פלמחים. סוף מרץ. החורף עדיין כאן.

כל מה שיוצא - מבורך.

כל מה שנכנס - אור.

ועוד איך שהיה לי מה להוציא.

הבוקר שלי היה עמוס בעבודה. איזשהו פרויקט חיצוני שביקשו ממני עזרה בו, וזה לא משהו שהייתי בוחרת לעשות כדרך חיים. התהליך של להיות במה שנכון לי ואיפה שמרגיש לי נעים היה מאוד משמעותי עבורי.

ונכנסו לי כל מיני מחשבות לראש.

ואז הגיעה מחשבה, והבנה שפה לא בטוח שאני יכולה לעזור.

זה היה מלווה בתסכול, והיה לי קושי להודות בזה שאני לא רוצה להתעסק בזה. ואם כן, אני זקוקה להבין את זה בדרך שלי, כדי שאוכל ליהנות מהפרויקט הזה.

ההבנה הייתה ברורה, ועם זאת הרגש נכנס לסערה. משהו בין תחושה של כישלון ואכזבה, לבין ההבנה שמשהו אחר מבקש להתקיים באותו הרגע.

קמתי מהמחשב. הייתי במערבולת רגשית. רגע אחד רציתי לנוח, ורגע אחד לצאת לים. פשוט ללכת, לנשום.

הבטחתי לבן שלי שאקפיץ לו ארוחת צהרים לעבודה. אני יודעת כמה זה חשוב לו. הסתכלתי על השעון, חישבתי זמנים, מזג אוויר. נכנסתי למטבח, שמתי מוזיקה, ושם, בין טיגון בצל וערבוב פתיתים, משהו התחיל להירגע.

הכנתי שקית לדרך, לקחתי את פלוטו ויצאתי , בידיעה שמשם אנחנו נוסעים לים.

טבילה בתוך המים הקרים היא הדבר שאני הכי זקוקה לו כרגע.

הדרך הייתה שקטה. גיליתי שיר חדש מהמם שמילא אותי בשמחה ותקווה.

חניה, בול חיכתה לי.

ירדנו לחוף.

השמש זרחה.

הגלים היו יחסית שקטים, ומפה ומשם אנשים נהנים מהשקט והשלווה.

החוף מלא צדפים. אני נדהמת מזה שפני הים בחוף הזה משתנים כל הזמן. לפני כמה שנים היה רק חול, ועם הזמן החוף הפך להיות יותר ויותר סלעי.

לפני שנה התחלתי לטבול גם בחורף. גיליתי שמי הים שוטפים ומנקים את הרגשות ומרגיעים את רוח הסערה בתוכי. והיום, עם שינויים של גיל המעבר וירידה באסטרוגן, השינויים במצב הרוח יכולים להיות מאוד דינמיים ומשמעותיים.

הים מרגיע ומאזן אותי.

באופן מפתיע, ככל שמתרגלים זה הופך להיות מרענן. והאמת? ממש חם כשאני יוצאת החוצה אחרי טבילה.

האדרנלין זורם בגוף, כלי הדם מתרחבים מחדש, ויש תחושה של התחדשות ואיזון בכל המערכות.

נחנו קצת בשמש,

ויצאנו חזרה הביתה.

לאורך הדרך פריחה מרנינה, שמאירה את מאור עיניי.

ואז, ברגע אחד, אני קולטת בצידי הדרך שדה פרגים מרהיב ביופיו, ושני זוגות מתוקים בתוכו.

זוג אחד פשוט יושב באמצע השדה, וזוג שני עומדים ומתנשקים להם.

רומנטיקה של החיים :)

עצרתי בצידי הדרך לשתות דם פרגים, נשמתי את היופי והמשכתי הלאה.

מכאן אפשר רק להתחיל מחדש.

כל מה שיוצא - מבורך.

כל מה שנכנס - אור.

ואם הגעת עד לכאן וגם את או אתה מרגישים שהים או הגיל מזיזים אצלכם משהו בפנים, מוזמנים לכתוב ולשתף... אולי אולי לשאול שאלה... :)

להית' עד לפעם הבאה

ותודה שקראת אותי.