דפוסים רגשיים: למה אנחנו חוזרות שוב ושוב לאותם המקומות בחיים?

האם קרה לך שהבטחת לעצמך שהפעם זה יהיה אחרת?

שהפעם לא תיכנסי לאותה מערכת יחסים שפוגעת בך.

שהפעם תגידי את מה שאת באמת חושבת.

שהפעם תבחרי בעצמך.

אבל איכשהו, אחרי שבועות או חודשים, את מגלה שאת שוב באותו המקום.

מול אותו סוג של אנשים.

מול אותן תחושות.

מול אותם פחדים.

ואז מגיעה השאלה הכואבת:

מה לא בסדר אצלי?

למה אני חוזרת שוב ושוב לאותם הסיפורים?

אם גם את שאלת את עצמך את השאלה הזאת, חשוב שתדעי משהו.

ברוב המקרים, לא מדובר בחולשה.

לא מדובר בחוסר מודעות.

ולא מדובר בכך שאת לא מספיק חכמה.

ברוב המקרים מדובר בדפוסים רגשיים.

מה הם בעצם דפוסים רגשיים?

דפוס רגשי הוא דרך קבועה שבה אנחנו חושבות, מרגישות ומגיבות למצבים שונים בחיים.

הוא נוצר מתוך חוויות שחווינו לאורך השנים, ובעיקר מתוך החוויות המוקדמות שעיצבו את תפיסת העולם שלנו.

המוח שלנו בנוי לזהות דפוסים.

זו אחת הדרכים שבהן הוא שומר עלינו.

כאשר חוויה מסוימת חוזרת על עצמה, המוח מנסה להסיק ממנה מסקנה שתעזור לנו להתמודד בעתיד.

ילדה ששמעה שוב ושוב שהיא רגישה מדי, עלולה לגדול ולהאמין שהרגשות שלה הם בעיה.

ילדה שנאלצה להיות חזקה עבור כולם, עלולה להפוך לאישה שמתקשה לבקש עזרה.

מי שחוותה דחייה, עלולה להסתובב בעולם בתחושה שהיא צריכה להוכיח את עצמה כדי להיות ראויה לאהבה.

עם הזמן המסקנות הללו הופכות לאמונות.

האמונות הופכות להתנהגויות.

וההתנהגויות הופכות לדפוסים.

למה אנחנו ממשיכות לחזור על אותם דפוסים?

אחת העובדות המפתיעות ביותר על הנפש האנושית היא שאנחנו לא תמיד בוחרות במה שטוב לנו.

אנחנו נוטות לבחור במה שמוכר לנו.

המוכר מעניק תחושת ביטחון.

גם כשהוא כואב.

גם כשהוא מגביל.

גם כשהוא כבר לא מתאים למי שאנחנו היום.

לכן אישה שגדלה בבית שבו אהבה הייתה כרוכה במאמץ, עלולה להרגיש משיכה דווקא לקשרים שבהם היא צריכה להילחם על המקום שלה.

לכן מי שחוותה ביקורת מתמשכת, עלולה לבחור שוב ושוב סביבות שבהן היא מרגישה לא מספיק טובה.

לא כי היא רוצה לסבול.

אלא כי המערכת הפנימית שלה מזהה את התחושה כמוכרת.

הדפוסים שמסתתרים מאחורי היומיום

הרבה פעמים דפוסים רגשיים לא נראים כמו משהו דרמטי.

הם מופיעים בתוך הרגעים הקטנים.

הצורך לרצות את כולם.

הקושי להגיד לא.

הפחד לטעות.

הנטייה לדחות דברים חשובים.

הצורך בשלמות.

הימנעות מעימותים.

הפחד להצליח.

החשש להיראות.

הביקורת העצמית הבלתי פוסקת.

כל אחד מהדפוסים האלה הוא בדרך כלל סימפטום למשהו עמוק יותר.

הדפוס נוצר כדי להגן עלינו

זה אחד הדברים החשובים ביותר להבין.

רוב הדפוסים שלנו לא נוצרו כדי לפגוע בנו.

הם נוצרו כדי להגן עלינו.

בשלב מסוים בחיים הם אפילו היו מאוד חכמים.

אם למדנו בילדות שלהיות בשקט שומר עלינו, פיתחנו דפוס של הימנעות.

אם למדנו שכדי לקבל אהבה צריך לרצות אחרים, פיתחנו דפוס של נתינה אינסופית.

אם למדנו שלא בטוח להביע רגשות, פיתחנו דפוס של שליטה.

הבעיה היא שמה ששמר עלינו בגיל שמונה לא בהכרח משרת אותנו בגיל ארבעים.

איך מתחילים לשנות דפוס רגשי?

הצעד הראשון הוא לזהות אותו.

לא לשפוט אותו.

לא להילחם בו.

פשוט לזהות.

לשאול:

מתי הדפוס הזה מופיע?

מה מפעיל אותו?

מה אני מרגישה באותם רגעים?

מה אני מספרת לעצמי?

מה אני מנסה להימנע ממנו?

עצם המודעות כבר מתחילה ליצור מרחק בין מי שאנחנו לבין הדפוס.

ואז אפשר להתחיל לבחור.

לאט.

בהדרגה.

בלי מלחמה.

שינוי אמיתי לא קורה ביום אחד

הרבה אנשים חושבים ששינוי רגשי אמור להיות מהיר.

אבל האמת היא שדפוסים שנבנו לאורך שנים לא נעלמים ברגע אחד.

הם משתחררים שכבה אחרי שכבה.

כל פעם שאנחנו מגיבות אחרת.

כל פעם שאנחנו בוחרות בעצמנו.

כל פעם שאנחנו מציבות גבול.

כל פעם שאנחנו מעזות לעשות משהו חדש.

אנחנו מחלישות מעט את הנתיב הישן ומחזקות נתיב חדש.

לא נולדת כדי לחזור שוב ושוב על אותו סיפור

לפעמים נדמה לנו שהעבר שלנו מגדיר את העתיד שלנו.

אבל זו לא האמת.

העבר מסביר הרבה דברים.

הוא לא חייב לקבוע אותם.

העובדה שפעלת בצורה מסוימת עד היום לא אומרת שאת חייבת להמשיך כך גם מחר.

יש בך יותר אפשרויות ממה שאת חושבת.

יותר חופש ממה שנדמה לך.

ויותר כוח לשנות ממה שהדפוסים הישנים רוצים שתאמיני.

לסיום

ג'יי קיי רולינג אמרה:

"אי אפשר לחיות בלי להיכשל במשהו, אלא אם כן חייתם בזהירות כה גדולה עד שבקושי חייתם בכלל."

לפעמים אנחנו נאחזות בדפוסים ישנים לא כי הם טובים לנו, אלא כי הם מוכרים ובטוחים.

אבל החיים מתחילים להתרחב דווקא ברגע שבו אנחנו מסכימות לעשות צעד קטן אל הלא מוכר.

לא חייבים לשנות הכול ביום אחד.

לא חייבים להיות אמיצות כל הזמן.

מספיק להתחיל לשים לב.

מספיק להסכים לשאול שאלות חדשות.

ומספיק להאמין שגם אם הסיפור שלכן נכתב כך עד היום, עדיין אפשר לכתוב את הפרק הבא אחרת.

כי דפוסים הם לא גורל.

הם רק שבילים ישנים שהמוח למד ללכת בהם.

ותמיד אפשר ליצור שביל חדש.