האם את "חזקה" או שאת רק מסתירה את הפחד? על המיתוס של החוזק הנשי

נשים אומרות לי לעיתים קרובות: "נידר, את כל כך חזקה, את נראית לי אישה שיודעת בדיוק מה היא עושה, אמיצה ושולטת בכל מה שקורה".

הן לא יודעות שמאחורי המשפטים האלו, בשיחות הלב שלי עם עצמי, אני לפעמים מרגישה אחרת לגמרי. לפעמים הקול הפנימי שלי לוחש לי: "מי את בכלל שתדברי על עוצמה? אם הן היו יודעות כמה פעמים אני רועדת מפחד, הן היו מבינות שאני רק מציגה".

אני בטוחה שאת מכירה את הקול הזה. את, שכולם פונים אליך כשהכל מתפרק. את, שנושאת על הכתפיים אחריות, משפחה, עסק, קריירה – וכולם רואים בך את הסלע האיתן. אבל בפנים? לפעמים את רק רוצה להניח את הכל ולשאול: "אפשר לקבל אישור להיות חלשה לרגע?".

המלכודת של "האישה החזקה"

החברה שלנו מקדשת את ה"חוזק". אנחנו נותנות ציונים גבוהים לנשים שלא נשברות, שממשיכות לתפקד גם בתוך משברים, שלא מראות דמעות. אבל החוזק הזה, כשהוא מגיע ללא חיבור לאמת הפנימית, הופך לשריון. ומה הבעיה עם שריון? הוא אמנם מגן מפני פגיעות, אבל הוא גם מונע מאיתנו להרגיש. הוא מונע מאיתנו חיבור אמיתי עם אנשים אחרים. כשכולם תופסים אותנו כ"חזקות ואמיצות", אנחנו נכנסות ללחץ – אנחנו חייבות להמשיך להוכיח את זה. אנחנו מפחדות שאם נוריד את המסיכה, אם נגיד "טעיתי", "אני לא יודעת" או "אני פוחדת", אנשים יאבדו בנו אמון.

הסיפור של מאיה – המראה של ה"חוזק"

אני נזכרת במאיה (שם בדוי), אישה מבריקה, מנהלת בכירה שהגיעה אליי כשהיא קורסת. כלפי חוץ – הכל מתוקתק. בבית, בעבודה, ברשתות החברתיות. היא הייתה "סמל לעוצמה נשית". כשהתחלנו לעבוד, שאלתי אותה: "מאיה, ממה את הכי מפחדת?". היא ענתה: "שיגלו שאני לא באמת כל כך חזקה. שאני רק מחזיקה את הראש מעל המים". העבודה שלנו לא הייתה להפוך אותה ל"יותר חזקה". היא כבר הייתה חזקה מספיק. העבודה הייתה להסכים להיות אנושית. ברגע שמאיה הורידה את השריון, ברגע שהיא העזה להגיד לעובדים שלה ולמשפחה שלה שהיא צריכה עזרה, שהיא לא יודעת הכל – משהו מדהים קרה. לא רק שהיא לא איבדה את האמון שלהם, היא זכתה בו מחדש. כי הם ראו בן אדם, לא מכונה.

האם זו הקטנה עצמית?

כשאת חושבת ש"לא יאמינו לי" או שאת "מסתירה" את עצמך, זו אכן סוג של הקטנה. למה? כי את מבטלת את העובדה שהחוזק שלך הוא לא למרות הפחד, אלא בזכותו. את לא חזקה כי את לא פוחדת. את חזקה כי את בוחרת לפעול, ליצור ולהיות נוכחת בעולם – למרות שאת רועדת מפחד. כשאת מבטלת את הרגעים האלו, את מבטלת את הדרך שעברת. את מוחקת את האומץ האמיתי שלך.

השלב הבא: חופש מלהיות "חזקה"

חופש אמיתי הוא לא להפוך ל"חלשה". חופש הוא להפסיק להשקיע אנרגיה עצומה בלהחזיק את המסיכה. תארי לעצמך איזה שחרור זה יהיה להפסיק להוכיח. תארי לעצמך שתוכלי להיות גם וגם: גם מנהלת, גם יזמית, גם אישה חזקה, וגם מישהי שיכולה להגיד "אני צריכה רגע לעצמי, אני לא בטוחה עכשיו".

זה המקום שבו אני נמצאת היום – בתהליך התפשטות מהצורך להיות "מספר 2" או "החזקה התמידית", לטובת להיות פשוט מי שאני. וזה התהליך שאני מזמינה אותך לעבור יחד איתי.

אני לא מחפשת נשים שרוצות "מסיכה חדשה". אני מחפשת נשים שרוצות להעז להיות אנושיות, כי שם נמצאת העוצמה האמיתית.

אם המילים האלו הדהדו בך, אם את מרגישה שהגיע הזמן להוריד את השריון – אני כאן. בואי נדבר על איך בונים חיים ועסק שמתבססים על אמת, לא על מצג שווא.