.jpg)
ויסות רגשי: איך להפסיק להגיב מהכאב ולהתחיל לבחור את התגובה שלנו
- 10 ביוני
- זמן קריאה 4 דקות
האם קרה לך שאמרת משהו ובאותו רגע ידעת שלא באמת לזה התכוונת?
האם היו רגעים שבהם מילה אחת, הודעה אחת או מבט אחד הצליחו להפיל אותך ליום שלם של כאב, כעס או חרדה?
האם מצאת את עצמך מגיבה בעוצמה גדולה למשהו קטן יחסית, ואז שואלת את עצמך אחר כך: "למה זה השפיע עליי כל כך?"
ואולי את בכלל מכירה את התחושה ההפוכה. את בולעת. שותקת. מחייכת. מכילה. מתפקדת. ואז יום אחד הכול יוצא בבת אחת.
נשים רבות חושבות שוויסות רגשי הוא היכולת לא להרגיש. לא לכעוס. לא להיפגע. לא להתרגש. אבל האמת היא שוויסות רגשי הוא לא היעדר רגשות. הוא היכולת להיות בנוכחות מלאה עם מה שאנחנו מרגישות, מבלי שהרגש ינהל את כל החיים שלנו.
החיים מלאים במצבים שמעוררים רגשות. אכזבות, קונפליקטים, פרידות, חוסר ודאות, פחדים, שינויים בלתי צפויים. אנחנו לא יכולות לשלוט בכל מה שקורה סביבנו, אבל אנחנו יכולות ללמוד להבין טוב יותר את מה שקורה בתוכנו. כאן בדיוק נכנס הוויסות הרגשי, אחת המיומנויות החשובות ביותר לבריאות נפשית, למערכות יחסים ולתחושת רווחה פנימית.
מהו ויסות רגשי?
ויסות רגשי הוא היכולת לזהות את הרגשות שלנו, להבין אותם, להכיל אותם ולהגיב אליהם באופן שמשרת אותנו במקום לפגוע בנו. זה לא אומר שלא נרגיש כעס, עצב, קנאה, פחד או תסכול. זה אומר שנלמד לעצור רגע בין הרגש לבין הפעולה.
יש משפט מפורסם שאומר שבין הגירוי לתגובה יש מרחב. במרחב הזה נמצאת החירות שלנו.
כאשר אנחנו חסרות ויסות רגשי, המרווח הזה כמעט לא קיים. מישהו אומר משהו ואנחנו מתפרצות. מישהי לא עונה להודעה ואנחנו בטוחות שכועסים עלינו. קורה משהו לא צפוי ואנחנו מיד נכנסות ללחץ.
כאשר אנחנו מפתחות ויסות רגשי, אנחנו מתחילות להרחיב את המרווח הזה. אנחנו עדיין מרגישות, לפעמים אפילו בעוצמה רבה, אבל יש לנו יותר יכולת לבחור איך להגיב.
למה רגשות מסוימים מרגישים גדולים כל כך?
אחת התובנות החשובות בעולם האימון הרגשי היא שלא תמיד אנחנו מגיבות רק למה שקורה עכשיו.
לפעמים אנחנו מגיבות גם לכל מה שקרה קודם.
אישה שמרגישה דחויה בעקבות הודעה שלא נענתה, לא בהכרח מגיבה רק לאותה הודעה. ייתכן שהיא פוגשת גם זיכרונות ישנים של דחייה, חוסר שייכות או פחד להישאר לבד.
אישה שמתפרצת כאשר מישהו מותח עליה ביקורת, לא בהכרח מגיבה רק למשפט שנאמר. ייתכן שהיא פוגשת שנים של ביקורת שהצטברה בתוכה.
זו הסיבה שוויסות רגשי מתחיל במודעות. כשאנחנו מבינות שהתגובה שלנו מורכבת מהעבר ומההווה יחד, אנחנו מתחילות לפתח כלפי עצמנו יותר חמלה ופחות שיפוטיות.
הרגש הוא לא האויב
נשים רבות גדלו על מסרים שמלמדים אותן להסתיר רגשות.
לא לכעוס.
לא לבכות.
לא להיות דרמטיות.
לא להיות רגישות מדי.
אבל רגשות אינם בעיה שצריך לפתור. הם מערכת מידע פנימית.
פחד מספר לנו שמשהו מרגיש לא בטוח.
כעס מספר לנו שמשהו חצה גבול.
עצב מספר לנו שאיבדנו משהו משמעותי.
קנאה יכולה לספר לנו על צורך שלא מקבל מקום.
כאשר אנחנו מנסות להשתיק רגשות, הם בדרך כלל לא נעלמים. הם פשוט מחפשים דרך אחרת לצאת. דרך הגוף, דרך מערכות יחסים, דרך התפרצויות או דרך עייפות נפשית.
למה אנחנו מתפרצות דווקא על האנשים שאנחנו אוהבות?
זו אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה.
נשים רבות מצליחות לתפקד בעבודה, להיות אדיבות כלפי כולם, להחזיק את עצמן לאורך היום, ואז להגיע הביתה ולהתפרק דווקא מול האנשים הקרובים ביותר.
הסיבה לכך פשוטה מאוד.
ליד אנשים שאנחנו מרגישות בטוחות איתם, מערכת ההגנה שלנו יורדת. כל מה שהחזקנו במשך שעות או ימים מוצא סוף סוף מקום לצאת.
זה לא אומר שהתגובה נכונה או מועילה, אבל זה כן מסביר מדוע פעמים רבות ההתפרצות אינה קשורה רק לרגע הנוכחי אלא לעומס רגשי שהצטבר לאורך זמן.
ויסות רגשי מתחיל בגוף
אנחנו נוטות לחשוב על רגשות כמשהו שקורה בראש, אבל רגשות חיים קודם כל בגוף.
הדופק עולה.
הנשימה משתנה.
השרירים מתכווצים.
הבטן מתהפכת.
הגרון נסגר.
לפני שנצליח לווסת את המחשבות שלנו, אנחנו צריכות ללמוד להקשיב לגוף שלנו.
לפעמים עצירה קטנה, נשימה עמוקה, יציאה להליכה או אפילו שתיית מים יכולות לעזור למערכת העצבים לחזור לאיזון.
זו לא בריחה מהרגש. זו יצירת תנאים שיאפשרו לנו לפגוש אותו בצורה בריאה יותר.
היכולת לעצור היא כוח
בעולם שמקדש תגובות מיידיות, היכולת לעצור הפכה למיומנות נדירה.
לא כל הודעה חייבת לקבל תשובה מיידית.
לא כל ויכוח חייב להיפתר באותו רגע.
לא כל רגש דורש פעולה.
לפעמים הדבר הכי בריא שאנחנו יכולות לעשות הוא לעצור, לנשום ולשאול את עצמנו: מה אני באמת מרגישה עכשיו?
לא מה אני חושבת.
לא מה אני אמורה להרגיש.
מה אני באמת מרגישה.
השאלה הפשוטה הזאת משנה לא פעם את כל התגובה.
ויסות רגשי הוא מתנה לכל מערכות היחסים שלנו
כשאנחנו מפתחות ויסות רגשי, משהו משתנה לא רק בתוכנו אלא גם במערכות היחסים שלנו.
אנחנו פחות מגיבות באופן אוטומטי.
פחות נבהלות מרגשות.
פחות תלויות באישור חיצוני.
יותר מסוגלות לשוחח במקום להתפרץ.
יותר מסוגלות להקשיב במקום להתגונן.
ויותר מסוגלות לבחור את הדרך שבה אנחנו רוצות להיות בעולם.
לסיום
מישל אובמה, שעברה לא מעט תקופות של לחץ, ביקורת ציבורית ושינויים גדולים בחייה, אמרה:
"החיים שלי לא היו צריכים להיות כאלה כדי שיהיה להם ערך. הייתי צריכה ללמוד להגדיר את הערך שלי בעצמי."
זה משפט שמזכיר לנו משהו חשוב מאוד.
החיים לא תמיד יתנהגו כפי שתכננו.
אנשים לא תמיד יגיבו כפי שקיווינו.
המציאות לא תמיד תתאים לציפיות שלנו.
אבל ככל שנלמד להקשיב לעולם הרגשי שלנו במקום לפחד ממנו, נגלה שבתוכנו קיים כוח עמוק ושקט יותר.
כוח שלא מבטל רגשות, אלא יודע להכיל אותם.
ואולי זה כל הסוד של ויסות רגשי.
לא להפסיק להרגיש.
אלא ללמוד להישאר עם עצמנו גם כשאנחנו מרגישות הכול.
תגובות