כעס אחרי היציאה מהארון: למה מותר לך לכעוס גם אם את מבינה אותו

האם מצאת את עצמך כועסת, ואז מיד מרגישה אשמה על כך שאת כועסת?

האם את מנסה להיות מכילה, רגישה ומבינה, אבל בפנים יש קול שצועק: "ומה איתי?"

האם יש רגעים שבהם את מרגישה שהחיים שלך התהפכו, שכל מה שבנית נסדק, ובכל זאת את לא מרשה לעצמך לכעוס כי את יודעת שגם הוא עובר מסע מורכב?

ואולי את בכלל מפחדת מהכעס שלך. מפחדת שאם תתני לו מקום, הוא ישתלט עלייך, יהפוך אותך למישהי שאת לא רוצה להיות.

נשים רבות שבני זוגן יוצאים מהארון מוצאות את עצמן לכודות בין שני עולמות. מצד אחד הן רואות את האדם שהן אהבו במשך שנים. הן מבינות את הקושי, את הפחד, את השנים שבהן הוא הסתיר חלקים מעצמו. מצד שני, הן עצמן נשארות עם כאב עצום, תחושת אובדן ולעיתים גם כעס עמוק. הכעס הזה טבעי. הכעס הזה אנושי. והגיע הזמן לתת לו מקום.

הכעס שמגיע אחרי ההלם

בתחילת הדרך נשים רבות נמצאות בהלם.

הן מנסות להבין מה קרה.

לשאול שאלות.

לאסוף מידע.

לשרוד את הימים הראשונים.

אבל כאשר האבק מתחיל לשקוע, הכעס לעיתים מתחיל להופיע.

כעס על מה שלא נאמר.

כעס על השנים שעברו.

כעס על הבחירה שלא לשתף.

כעס על החלומות שהתנפצו.

כעס על החיים שהשתנו בלי שבחרת בכך.

זהו שלב טבעי בתהליך האבל. למעשה, פסיכולוגים רבים רואים בכעס חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם אובדן. הוא אינו סימן לכך שאת אדם רע. הוא סימן לכך שמשהו יקר לליבך נפגע.

למה כל כך קשה לתת מקום לכעס?

נשים רבות מספרות שהן מרגישות שהכעס שלהן אינו לגיטימי.

הן שומעות מסביב משפטים כמו:

"הוא סוף סוף חי את האמת שלו."

"זה בטח היה לו קשה."

"צריך לפרגן לו על האומץ."

כל אלה יכולים להיות נכונים.

אבל הם אינם מבטלים את הכאב שלך.

העובדה שמישהו אחר עובר תהליך משמעותי אינה אומרת שאת לא נפגעת ממנו.

העובדה שאת מבינה אותו אינה אומרת שאת לא כועסת.

העובדה שיש לו סיפור אינה מוחקת את הסיפור שלך.

הבעיה מתחילה כאשר נשים מנסות לדלג על הכעס ולהגיע ישר להבנה.

אבל רגשות שלא מקבלים מקום לא נעלמים. הם רק מחליפים צורה.

הכעס הוא לא האויב

הרבה נשים גדלו עם מסר שכעס הוא דבר מסוכן.

לא נשי.

לא יפה.

לא מקובל.

אבל כעס הוא רגש חשוב.

הוא מגיע כאשר נחצה גבול.

כאשר משהו יקר לנו נפגע.

כאשר המציאות מתנגשת עם מה שקיווינו שיהיה.

הכעס אינו הבעיה.

מה שאנחנו עושות איתו הוא מה שקובע.

אפשר להשתמש בכעס כדי לפגוע.

ואפשר להשתמש בו כדי להבין מה חשוב לנו.

מה כאב לנו.

מה איבדנו.

ומה אנחנו צריכות עכשיו.

על מי את באמת כועסת?

אחת השאלות החשובות ביותר בתהליך היא להבין שהכעס מורכב מהרבה שכבות.

לפעמים את כועסת על בן הזוג.

לפעמים על החיים.

לפעמים על עצמך.

לפעמים על כך שלא ראית.

לפעמים על כך שראית וסירבת להאמין.

לפעמים על השנים שחלפו.

ולפעמים על העובדה שאין כתובת ברורה להפנות אליה את הכאב.

היכולת לפרק את הכעס לחלקים עוזרת להבין אותו טוב יותר.

מאחורי הכעס יושבים לעיתים קרובות עצב, פחד, אכזבה ותחושת בגידה.

הכעס והאשמה

אחת המלכודות הגדולות היא המעגל שבין כעס לאשמה.

את כועסת.

ואז מרגישה אשמה שאת כועסת.

ואז מנסה להדחיק את הכעס.

ואז הכעס חוזר בעוצמה גדולה יותר.

המעגל הזה שוחק מאוד.

חשוב לזכור שרגש אינו בחירה.

התנהגות היא בחירה.

מותר לך לכעוס.

מותר לך להרגיש.

מותר לך לכאוב.

השאלה היא לא האם תכעסי.

השאלה היא איך תתני לכעס מקום מבלי שהוא ינהל אותך.

מה הכעס מנסה לספר לך?

במקום להילחם בכעס, אפשר לנסות להקשיב לו.

הוא לא תמיד מגיע כדי להרוס.

לפעמים הוא מגיע כדי להגן.

כדי להזכיר לך שנפגעת.

כדי להראות לך שיש חלקים בעצמך שזקוקים לתשומת לב.

כדי לעזור לך לזהות גבולות חדשים.

כדי להזכיר לך שגם לך יש צרכים.

כאשר אנחנו מקשיבות לכעס במקום לפחד ממנו, הוא הופך ממפלצת למורה דרך.

הכעס יכול להיות גם כוח

יש נשים שמספרות שהכעס היה הרגע שבו התחיל השינוי.

לא משום שהן נשארו בו.

אלא משום שהוא העיר אותן.

הוא גרם להן להפסיק לבטל את עצמן.

להתחיל לשאול מה הן רוצות.

להתחיל לבחור בעצמן.

להתחיל לבנות חיים שמתאימים להן.

הכעס היה הגשר בין הפגיעה לבין הצמיחה.

מותר לך להיות מורכבת

אולי הדבר החשוב ביותר הוא להבין שאת לא חייבת לבחור רגש אחד.

את יכולה לכעוס ולאהוב.

להבין ולהיפגע.

לכאוב ולהמשיך הלאה.

להרגיש חמלה כלפיו וחמלה כלפי עצמך באותו הזמן.

הלב האנושי אינו עובד בשחור ולבן.

הוא יודע להכיל מורכבות.

והמורכבות הזאת היא חלק מהריפוי.

לסיום

מירי מסיקה, שדיברה לאורך השנים על פחדים, פגיעות ואומץ להיות נאמנה לעצמך, אמרה:

"הפחד תמיד שם, השאלה היא אם נותנים לו לנהל אותנו."

אפשר לומר את אותו הדבר גם על כעס.

הכעס יגיע.

הוא חלק מהדרך.

אבל הוא לא חייב להפוך לבית שבו את גרה.

הוא יכול להיות תחנה.

מקום לעצור בו.

להקשיב.

להבין.

ולאחר מכן להמשיך הלאה.

אם את כועסת היום, זה לא אומר שנכשלת בהתמודדות.

זה לא אומר שאת פחות רוחנית.

פחות מבינה.

פחות טובה.

זה אומר שאת אנושית.

ואולי דווקא כאשר תסכימי לתת לכעס מקום, תגלי שמתחתיו מחכה גם הדרך חזרה אל עצמך.