.jpg)
לא נמאס לך?
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 1 דקות
לפעמים צריך להודות באמת הקטנה והמעצבנת שאף אחת לא רוצה לשמוע:
התסכול שאת מרגישה עכשיו הוא לא אויב. הוא הטריגר. הוא הבעיטה הראשונה בדרך החוצה.
כשמשהו בוער מבפנים ונמאס לך מהלופ הקבוע של אותם דפוסים, אותם גברים, אותה שתיקה מול עצמך, זה הרגע שבו מתחיל שינוי. לא בריטריט בהימלאיה, לא בקפיצה מצוק, לא במהפכה ענקית. בצעד קטן אחד.
בחירה אחת אחרת.
דבר שאת רגילה לעשות, הפעם טיפה אחרת.
חצי סיבוב של ההגה.
זה כל מה שצריך כדי להבין שוואלה, את יכולה. ומרגע שהגלגל זז? אין לו כוח להיעצר.
הדס (שם כלשהו.. ), את לא תקועה כי את חלשה.
את תקועה כי את עושה את אותו הדבר ומצפה לתוצאה אחרת.
והעולם לא עובד ככה.
הוא מכבד מי שזזה.
שינוי לא מגיע כמו מתנה עטופה בסרט.
הוא מגיע כמו כאפה קטנה מהיקום שאומרת ״קומי. זוזי. עכשיו תורך.״
והאמת?
לפעמים מספיק צעד אחד כדי שתתחילי לטפס מהבור.
ואז עוד אחד.
ועוד אחד.
עד שיום אחד את תסתכלי אחורה ותגידי לעצמך בקול:
איך בכלל נשארתי שם כל כך הרבה זמן?
אם את חייבת סימן להתחיל, זה הסימן.
ואם את אמיצה מספיק לשתף? יש מצב שמישהי אחרת תקבל את הצעד הקטן שלה בזכותך.
תגובות