.jpg)
קדמת הבמה
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 1 דקות
אתמול הייתי בסדנה של שיווק
חשבתי סתם … עוד סדנת שיווק… אה אה … לא לא
הרגשתי כאילו חוט משך אותי ואמר לי הגיע הזמן.
מלי אזרזיר אישה נשית, סקסית, רהוטה, מצחיקה … ומה לא…. רקמה סיפור עדין לעשרים נשים שבאו לעבור עוד סדנת שיווק, והנה בשלוש שעות, היא חדרה ללב העומקים של הפחדים הכי גדולים והצעדים הכי אמיצים שעברנו במסדרון חיינו.
קדמת הבמה
להשמיע את הקול
להשמיע את קולי
עמדתי.
הלב דופק.
שלא לדבר על המחשבות, איך אני הולכת להציג את עצמי ב 40 שניות, המחשבות טסות והקצב שלי בכלל חילזון, תינוקת אישה שצועדת בעולם חדש.
ברגע זה אני יושבת בשיעור ריקוד, ואחרי שהמוח השתחרר, והגוף נע, והלב נפתח משהו קרא לי לכתוב,
היה רגע בריקוד החופשי שבחרתי ללכת ולרקוד אתי מול המראה בקדמת הבמה, הכי קרוב אליי, זה לא היה ככה תמיד, להסתכל לעצמי בעיניים, להתבונן בתנועות שיוצאות מתוכי, לפעמים לעצום עיניים ולהתמזג עם הצלילים שמתופפים בתוך הגוף שלי, ובשיא הבא ביקשתי ללכת את סוף החדר, למצוא לי פינה שקטה, להיות בקצה של עצמי, ושם זה התעורר, האם יש באמת קדמת במה, אמצע, סוף, ואיך זה מרגיש בגוף, בלב ובעיקר במחשבות שרצות.
האם יש שמחה? מבוכה? ביטחון? בושה? פגיעות? פתיחות? כנות? רכות? נוקשות?
האם השיח הוא על החיצוני? מסתכלים עליי? מה חושבים עליי? למי אני מרגישה מחוברת ואיך אני מרגישה במרחב הזה? עם איזה סיפור באתי? ועם איזה סיפור אני יוצאת?
תגובות